אודות האתר


אודות האתר
מספר שנים לאחר פטירתו ועם צמיחת רשת האינטרנט, החלטנו אימי, פניה מייזלר, ואני – בנו, גילי מייזלר, כי ביום מן הימים ארכז את פירסומיו ואעלה אותם לרשת. לאחר פטירתה של אימי לפני פחות משנה, שראויה אף היא לאתר אינטרנט בזכות עצמה, לאחר שנותרתי יחידי ממשפחתנו הקטנה, הנני משלים את המלאכה ומקווה כי האתר יצליח להועיל למי מהגולשים. אנשים שהכירו אותו, תלמידיו לשעבר, חוקרים שנעזרו במחקריו – אשמח אם תגיבו ותשתפו אותי ברשמים, זיכרונות והערות באמצעות ספר האורחים.

באדיבות ארכיון הסרטים, ערוץ 1, רשות השידור
מתמטיקה, אבא ואני
בכיתה ה' הצלחתי להעלות את הציון בהנדסה ל"מספיק בקושי", בשל השליטה הנאה במחוגה, לעומת זאת הציון בחשבון התדרדר גם הוא ל"מספיק בקושי", וזאת דווקא לאחר שנים של יציבות בהן שמרתי על הציון העובר והמיוחל – "מספיק".
עד נסיעתנו לקנדה, בשנת השבתון שאבא לקח כשהייתי בכיתה ח', לא הצלחתי לשפר את ציוני בשני המקצועות, וה"שליליים" האלה היוו איום חמור לאפשרות שאתקבל לתיכון "נורמלי" לכשנחזור. שם, בדירה הקטנה בטורונטו, התוודעתי לראשונה לאבא המורה למתמטיקה. מספר פעמים בשבוע, לימד אותי אבא את ספר הלימוד של משלר, ולהפתעת שנינו – הבנתי! כשחזרנו ארצה הצלחתי לעבור מבחן כלשהו, והתקבלתי לגימנסיה ברחביה.
מסוחרר מהצלחתי, התחלתי את כיתה ט' כתלמיד כיתת חמש יחידות הלימוד.
את השליש הראשון עוד הצלחתי לשרוד, היות והתחברתי לסדרות... אבל אז נזרקה לחלל האוויר המילה "פונקציה". לזכותה של המורה אציין כי אכן גילתה רצון וחזרה והסבירה וחזרה והסבירה, אבל כעבור ארבעה שיעורים, לאחר שכ"א מהם נפתח בכך שהייתי מצביע ושוב שואל "אבל המורה, אני לא מבין, מה זה פונקציה?", בתום השליש הראשון, עברתי לכיתת הארבע יחידות.
בסוף השליש השני של כיתה ט', הבנתי כי תקוותי לא הייתה כה מדויקת: מסתבר שאני רחוק מלהיות ראש לשועלים, בקושי זנב לחתולים. את כיתה ט' סיימתי בציון "מספיק בקושי", בשני המקצועות. שני שליליים, במקצועות כה חשובים, כמעט ולא אפשרו לי לעלות כיתה, אבל מידת הרחמים הייתה גדולה.
בכיתה י' חסה עלי המורה היקרה מרים ברון, ולמרות שלאורך כל השנה לא זכור לי כי הצלחתי להשיג ציון גבוה מ 40, זיכתה אותי המורה בציון החלומי "מספיק" – הן באלגברה והן בטריגונומטריה, בכל אחד משלישי השנה.
David Mejzler
בכיתה י"א החריף המצב, עקב הגעה של דור שלא ידע את יוסף: המורה, כפי הנראה רכש את השכלתו בארצות נכר, הפליא בי את צליפותיו והציון "בלתי מספיק" חזר על עצמו שש פעמים (2 מקצועות כפול 3 שלישים). לקראת סוף השנה היה ברור כי עשיתי טעות חמורה של שיקול הדעת ושהיה עלי להצטרף בראשית השנה לכיתת שלוש היחידות, שם הרמה תואמת כנראה את רמתי הירודה, והנה – הם מסיימים כעת את השנה ונבחנים בגרות ומסיימים שנה אחת לפני כולם – אוי, איזו טעות.
בתחילת י"ב התברר למזלי, כי נמצאו טמבלים נוספים במחזור, ובמיוחד עבורנו נפתחה כיתה שתלמד באינטנסיביות ותיבחן בסוף י"ב על כל החומר הנדרש של מבחן שלוש היחידות. כעת, השאלה שעמדה באוויר הכיתה, זה החוצץ ביני ובין אדון שיריזלי, האם הוא למד אצל או שמע על פרופ' דוד מייזלר? ומה אם לא? למרות שהחומר הנלמד היה כעת ברמה של 3 יחידות, לא הצלחתי לצאת מהשיגרה: 25, 30, אני גם זוכר מבחן מסוים שבו אפילו אני הצלחתי להפתיע את עצמי: 45!
איפה היה אבא בשנים אלו? אין לבוא אליו בטענות. הוא ניסה. מעת לעת, כשאפשרתי זאת. ניסינו, אבל זה לא עבד. אבא לא היה כל יכול.
בסוף השנה כשהסתיים התיכון, איחל לי שיריזלי הצלחה והוא היה מתחשב מספיק כדי להעניק לי "מספיק", 6. עם ציון מגן כזה, החלטתי, יש סיכוי ממשי לעבור! הרי במידה ואצליח להשיג 5 נקודות נוספות משיאי האישי, אצליח לקבל 50, ועם ציון המגן 60 – הרי שאני על הסוס. נורית, השכנה מהרחוב, הסכימה לשבת איתי וללמד אותי נושא אחד או שניים, "שבהם בטוח תצליח", ושכ"א מהם יעניק לי 5 או 10 נקודות – אולי אצליח במבצע! היא אמרה שהשאלה בנושא סטטיסטיקה היא כה קלה, ושבטוחה היא כי תצליח ללמד אותי.
האתגר היה גדול. בתור בנו של מי שכתב את הערך "הסתברות" באנציקלופדיה העברית – חייב אני להצליח בסטטיסטיקה!
מה שלא הצליחו גדולים ומנוסים, הצליחה נורית בשבועיים ימים. כשקלטתי במהירות את שני הנושאים הראשונים – ביקשתי ממנה שתסביר לי את הנושאים האחרים. פתאום, תוך ימים, הצלחתי לפתור בקלילות ובמהירות תרגילים שקודם נראו לי מורכבים ולא מובנים. בבוקר הבחינה ביקש אבא כי ארשום על גוף השאלון את התשובות, ושאראה לו כשאחזור. הוא גם ביקש שלא אצא לפני הזמן, וכי אבדוק שוב ושוב את תשובותיי.
הייתה זו שנת 1979. שביתת מורים ארוכה במיוחד, נדמה לי מעל חודשיים, היא הסיבה לכך שבשנה זו הקלו בבחינה מבחינת מבחר השאלות. אם תמיד היו נדרשים בנושא מסוים לענות על 5 שאלות מתוך 8, הרי שכעת ניתן היה לענות על 5 שאלות מתוך 15, או משהו דומה לכך. כמו-כן, הגדילו באופן ניכר את משך זמן הבחינה. ואני ישבתי, ומצאתי עצמי פותר את כל השאלות, כולן, לא רק את מספר השאלות הנדרש - ובשלב מסוים כבר נמאס לי עוד לשבת ויצאתי לפני הזמן, מיהרתי הביתה והראיתי לאבא את שאלון הבחינה ואת תשובותיי.
לאחר שתיקה ארוכה ועיון מדוקדק, שאל אותי אבא: "גילי, לא העתקת, נכון? "לא"! התרגשתי, ואף התחלתי להראות לו את "הדרך"!
וכך, הייתי כעת עסוק בחרדה החדשה, כי ידעתי שציון הבחינה שאקבל הוא 100, והשמועה אמרה, כי במקרה שהפרש הציונים בין ציון המגן ובין ציון הבחינה גדול מ- 30, הרי שהבחינה נפסלת בחשד להעתקה.

מה רבה הייתה שמחתי להיווכח, כשהגיעו ציוני הבגרות כעבור כשנתיים, כי ציון תעודת הבגרות שלי במקצוע מתמטיקה הוא 8. מי היה מאמין שכך יהיה, לאחר 12 שנים ארוכות וכואבות.

מאז, הבטחתי לעצמי הבטחה: מתישהו עד סוף ימי חיי, אשלים את החומר החסר ל-5 יחידות לימוד, ואגש ללמוד את ספרו של אבא "אינפי", אלמד כדי להבין את תוכנו – ואז אפרוש בשיא.
הסיבה לכך שטרם התחלתי בקיום הבטחה זו, היא כי עדיין לא התגברתי לגמרי על הפחד שבשיעור הראשון אצטרך להתמודד עם משמעות המונח "פונקציה".


גילי מייזלר, 2006
Copyright © 2007 Gili Meisler | All Rights Reserved | Produced and Designed: meisler.com - מייזלר